אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם ששאלו אותי אם יש לי אתר...
את דרכי כאומנית התחלתי בפייסבוק. אני זוכרת את הפעם הראשונה שפרסמתי את האומנות שלי שם. הרגשתי כל כך חשופה! פחדתי מהביקורת שיכלה להגיע ואפילו לא ישנתי באותו לילה. "קמתי" בבוקר (כי לא באמת ישנתי) וראיתי ששום דבר נורא לא קרה וכל הפחד היה בראש שלי. קיבלתי כמה לייקים בודדים, משהו כמו 5 תגובות (נו ברור, היו לי פחות מ- 100 חברים בפייסבוק). ואז פרסמתי עוד ציור, ועוד אחד! עדיין חששתי, אבל התחלתי להתרגל לרעיון.
כמות החברים גדלה, החשיפה גדלה, התחלתי לצייר בהזמנה וחברים פנו אליי שוב ושוב ושאלו אם יש לי אתר. ואני? מה לי ולאתר? עניתי: "הכל נמצא כאן בפייסבוק!", ואז מישהו אמר "אבל זה לא כל כך מסודר". כמובן שעדיין לא השתכנעתי לגבי הצורך באתר משלי - והתחלתי את האינסטגרם, כי זה יותר מסודר, נכון?
גם אחרי האינסטגרם המסודר שלי, המשיכו לשאול אותי "אבל מה עם אתר?".
אני לאורך הדרך לא הרגשתי "מספיק גדולה" בשביל אתר. גם לא ראיתי אתרים שמאוד אהבתי ולא התחברתי, קצת הפחתתי מערכו של הרעיון באופן כללי. בקיצור הסברתי מספיק כמה שחשבתי שאין לי צורך באתר?
אז מה השתנה?
יום אחד הקלדתי את השם שלי בגוגל, ראיתי המון תוצאות בחיפוש ואז פתאום הבנתי! אמרתי לעצמי
"נופר, את גם ככה מופיעה בגוגל, במקומות רבים, ואף אחת מהתוצאות היא לא באמת את!".
בנקודה הזו התקבלה ההחלטה. נעזרתי בשותפים לדרך ובנינו יחד אתר שהוא הבית שלי, בעיצוב שאני אוהבת ועם תוכן שאני אוהבת! אתר nofartsuk שהוא פשוט אני בלי הקדמות.
ועכשיו נרגעתי ואני יכולה להגיד: